מבזקי חדשות
GMT+2 04:47

"שוק הפשפשים" של אשקלון

190   שוק הפשפשים באשקלון 1שוק הפשפשים באשקלון הוא אוצר ממש לתיירות המתחדשת בימים אלה. חטיבת התיירות של החברה העירונית מכינה עידן תיירות גדול – אך בינתיים יתכן ו"שוק הפשפשים" יכול להוות אטרקציה לתיירים בעיר זו. אחת לשבוע בימי חמישי, משחר עד ערוב היום – תמצאו ברחבה שהייתה פעם משחטת עופות , ליד חניית ה"שופרסל דיל" את "שוק הפשפשים".

קרוב ל-50 רוכלים מביאים עם שחר יוםה' את "סחורותיהם", מצופפים אותן על המשטחים ששרדו מהמשחטה, פורשים תחילה את השמיכות או הסדינים על הקרקע, יוצרים לעצמם את "הבסטה" בגודל המתאים לסחורה שהביאו הפעם וממתינים לקונים. "הרוכלים" הזמינים, רובם ככולם דוברי רוסית, בני עדות רבות מאשקלון והסביבה. הם מביאים מהבית כיסא ישן, מתיישבים בו, לאחר שסידרו את הסחורה לפי סדר המושך את העין ואז הם יושבים בסבלנות של דייג המקווה שהחכה שזרק יביא "דג" מדי פעם.שוק הפשפשטים באשקלון 3

הקונים באים, רובם סקרנים, העוברים מ"בסטה" אחת לשנייה, כשבעצמם אינם יודעים מה יקנו היום, אם לאו. הסקרנות מוליכה אותם מסדין לשמיכה הגדושים כל סוגי הסחורה – שכלל לא העלו בדעתם שימצאו אותה הפעם בערמות החפצים והכלים, כלי מטבח ובוני בתים, כלים למוסכים ומה לא.

רבים מבין הבאים יעברו במשך שעה ואף יותר, בין הסדינים והשמיכות הפרושים על הארץ, מגלים שעדיין ניתן למצוא רדיו עם מנורות ומטחנת בשר ידנית, מכשירי גילוח שהיו הכרחיים לפני עידן שנים וגם הצלחות והכוסות שמזמן נעלמו מחנויות ימינו.

קונות נותנות דעתן על כלי האוכל, הפסלונים הקטנים לקישוט אדני החלונות במטבחן וגם מחפשות בערמות הבגדים את הצעיפים שנעלמו בחנויות והן רוכשות אותם ב- 10-20 שקלים מבלי לעמוד על המקח.

השוק בתל אביב בכיכר דיזנגוף

השוק בתל אביב בכיכר דיזנגוף

הקונים עוברים לא מעט"בסטות" והרוכלים טרודים וחוזרים על התשובה האחת הנדרשת לכל השאלות:"20 שקל!" או כשמספר הקונים מועט הם יורדים ועונים:" 10 שקלים…" כששואלים מה מחירו של מפתח שוודי אט סט של מסוריות מתכת, או המכשיר הזה שיכול לפתוח דלתות, שונה במקצת מהמנעולים הנמכרים גם הם במחירים של 20 -30 -40 שקל , המוכר מעז ומבקש מעל 50 שקל. במיקוח המתפתח עם הרוכלת – המחירים יורדים לחצי והקונה שבא לקנות נורת לילה – מביא הביתה שלושה מנעולים שבעצמו אינו יודע מה ייעשה בהם.

ראינו אישה המוליכה עגלת תינוק ריקה ומחפשת "מציאות" שעדיין לא מצאה. היא מתעכבת ליד הסדינים הגדושים כלי מטבח וכלי מתכת ובפינת ה"בסטה" שהקים רוכל זקן, ריכז הפעם, גם כלי אוכל מהדור הקודם. פורצלנים, "רוזנטל" או דמויי אותו סגנון בעלי ערך ויקירי מחיר. אבל האישה סופרת את הצלחות הגדולות ומצטערת שחסרה צלחת לאירוח משפחתה. כך גם סט הכוסות. גם חסרה כוס, כי הן רק ארבע והבינוניות רק 5 ואפילו הכוסות הגדולות עבות הקריסטל רק 5. הסוחר מצטער ששבוע לפני כן, מישהו הפציר בו וקנה יחידה אחת מכל סט והנה כעת המחיר ירד בהרבה. הצלחות האחרות הנראות גם הן מסגנון עתיק – אמנם הן 6 אך אחת סדוקה.

לשאלתה, עונה המוכר :"שבעים שקל!" בעלת עגלת התינוק שואלת: "הכול?" הרוכל עונה "רק הסט הגדול." אבל זה לא סט !" היא אומרת – חסרות צלחות.. אומרת האישה בהיסוס והמוכר אומר "בגלל זה לא ביקשתי 500 שקל." והכוסות? 20 ! כל אחת? שואלת האישה והוא אומר: כל ה-5. והעסקה נסגרת בשטר של 100 ועודף של 10 שקלים.

שוק העתיקות בכיכר דיזנגוף בתל אביב

שוק העתיקות בכיכר דיזנגוף בתל אביב

בסמוך, על הרצפה שמיכות ועליהן בסדר מופתי, עשרות מכנסי ג'ינס, מכנסי כותנה וגם ביגוד מסין שהיא אינה יודעת מה טיב הסחורה. כי רבות הנשים שבאות, רוצות לקנות אבל מבקשות לדעת את טיב הסחורה.מה "הפירמה"? יש גם מעילים לקראת החורף וגם שורות של נעליים, לרוב לנשים.

" אני מוכרת כל פריט לבוש ב-20 שקל. יש גם ב-10 שקלים. נעלים אולי ב-30 – אבל עומדים על המקח ואיני יכולה לגרש קונה שמוכנה לתת לי אולי 70 שקל במקום 100 שביקשתי. אולי היא תקנה   4 ,5,או 6 פריטים. להביא הביתה ביום אחד 70 שקל זה בסדר גמור. "

מהיכן הפריטים הללו?

מהמשפחה, מהשכנות, מידידים שיודעים שאני בשוק הפשפשים ומביאים לי. בדרך כלל באים ערבים שעובדים באשקלון וקונים לאחר הנחה של 10 – 20 שקלים בעבור קנייה של 10 מכנסים ומעילים. משאירים לי 100 שקל באותו יום. אבל עכשיו בגלל הטרור – הם לא באים ואחרים באים, לעביר את הזמן, מביטים, מרימים וממששים את הבד או בודקים את המידות שלהם מול המכנס או המעיל והולכים להם לבסטה אחרת. הם באים להעביר את הזמן. כי זה נראה להם פיקנטי, משעמם להם..

"שוק הפשפשים קיים באשקלון עשרות בשנים, מדי פעם גוסס וקם במקום אחר, באותה סביבה. הוא בא לשוק הזה כמעט בכל שבוע, ביום החמישי . הוא יודע שהשוק רוחש כבר משעה 7 בבוקר עד לצהרים. אנשים באים לכאן לאחר תפילת שחרית. גם הוא בא: "באם אני מוצא משהו מתאים – אני קונה. לרוב אני מחפש מוצרי חשמל, לא ביגוד. משתלם לי, כי כאן המחיר 10% לעומת המחיר בחנויות."

הקונים מחפשים דברים שבחנויות שווים מאות שקלים וכאן עשרות בלבד – אך כמובן מאד יתכן שמה שקנו – לא יפעלו לעולם או יחייבו תיקון שיעלה את ההוצאה למחיר החדש בחנויות העיר.

העירייה אינה מתערבת כאן. אין פקחים, אין תקנות או הנחיות מצד העירייה. גם נושא הפיכת

לאתר תיירותי, כנהוג בבירות עולם – אינו נידון בשום ממסגרת עירונית או יזמות פרטית.

שבוע לאחר מכן נסענו לתל אביב לפגישה מתוכננת – אך היא נדחתה לעוד שבוע. בסמוך, בכיכר דיזנגוף גילינו את השוק העירוני המתנהל בימי רביעי ובימי שישי, באמצעות קבלן .

שוק זה פועל כבר מספר שנים ובו אולי 100 דוכנים המוצבים שם לרוכלים הבאים יומית ותמורת 100 שקל לשולחן ליום, הם פורשים את "סחורותיהם" שהן כמובן ברמה יותר – כמתאים לעיר הלבנה שאין בה הפסקה. כאן מתקינים את השולחנות זו ליד זן בטורים רבים, תחת סככות בד המגינות על השוק מגשמים בחורף ושמש חזקה בקייץ.

כאן העירייה ממש רואה ומפרסמת את "שוק דיזנגוף" כאתר תיירות פעיל. גם כאן תמצאו סידקית, ספרים, תמונות, ציורים, כלי אוכל וסכו"ם, בגדים וגם שמלות אופנה ותכשיטים, מזכרות ועתיקות, חפצי יוקרה מעשרות ועד אלפי שקלים…

יש מה ללמוד בענפי התיירות.

——–